הבקר

במפקד המנדטורי הראשון בשנת , 1920 היו בארץ 108 , 500 ראשי בקר . ניתן להניח כי 50 % -40 $ היו שוורים , כי משק הפלח היה מושתת על מקור אנרגיה זה לעבודות גרירה כמו חריש ודייש . גידול פרות לחלב היה מצומצם בשל המחסור במספוא ירוק , תנובת חלב ירודה , העדר אפשרות לשימור החלב ומוצריו , וכן המס שהוטל על בהמות . המרעה הטבעי הניב מספוא ירוק רק בעונות החורף והאביב , ובסוף מאי שרר יובש . החקלאות הערבית לא הכירה את שיטות הקציר ויבוש החציר ושמירתו . בשל אספקת מספוא בלתי מסודרת , תנובת החלב היתה ירודה ובלתי אחידה . פרה שנתנה באביב 18 ליטר חלב ליום , נתנה בסתיו רק 3-2 ליטר . שיטות שימור החלב ומוצריו היו בלתי מפותחות , הכדים מזוהמים והחלב החמיץ במהירות . בערים הרתיחו את החלב והוסיפו לו סוכר . בכפרים שתו את החלב חמוץ בתוספת זעתר . ממאה רוטל חלב הפיקו 5 . 5 רוטל חמאה , אותה שמרו בכדים סגורים למשך כל השנה . הכפר הערבי לא הגיע לשיווק מרוכז של חלב ותוצרתו , גם בשלהי המאה הי"ט , כאשר היו כבר אפשרויות שיווק ברחבות בערים . מס הבהמות התורכי חייב כל בעל בקר למסור ראש אחד מכל עשרה לשלטונות . היתה זו צורה מיוחדת של מ...  אל הספר