החיטה

הלחם תפס מקום חשוב בסל המזון . הוא נעשה ברובו מחיטה , שהיתה הגידול החשוב ביותר בחקלאות הערבית . דלת העם השתמשו לעתים בדורה או בשעורה כתחליף לקמח . בתקופה התורכית ובתקופת המנדט , קרוב לרבע מכלל היבול של חיטה נועד למכירה ( בשנים כתיקונן . ( בתחילת תקופת המנדט היו מרבית שטחי א"י זרועים חיטה , אך לא כולם התאימו לגידול זה . בשנים , 1928-1921 הגיע ממוצע יבולי החיטה -ל65 ק"ג לדונם . יבולי השיא נרשמו באזור שכם ובמושבות הגרמניות 200-150 - ק"ג לדונם . לעומתם - באזורי ההר והדרום נע היבול בין 50-30 ק"ג לדונם , ובגלל הבצורות הרבות רק כל ארבע שנים השיגו יבול מלא . התצרוכת השנתית לגולגולת הגיעה בשנת 1927 172-ל ק"ג חיטה ( כולל זרעים . ( בד"כ זרעו הפלחים 11-כ ק"ג חיטה לדונם באדמות העמק 4-3-ו ק"ג חיטה בנגב ובסביבות עזה . השנה החקלאית החלה עם החריש הראשון לאחר הגשם , שתפקידו היה לפתוח את הקרקע ולהכשירה לקליטת הגשמים הנוספים . החריש הבא , המכסה את הזריעה , נעשה בניצב לכיוון העיבוד הראשון ( באדמות בור היה צורך לחרוש פעמיים . ( הזריעה נמשכה שישה שבועות , בדצמבר ומחצית ינואר . כן היה צורך 20-ב עד 25 ימי זריע...  אל הספר