במאה הי"ט היתה א"י ארץ עניה ומפגרת . תשתיתה הכלכלית מעורערת , שירותיה דלים ודרכיה מעטות ומשובשות . אוכלוסייתה המדולדלת התרכזה בעיקר בכפרים ובעיירות , והקשר אל העולם הרחב היה באמצעות שני נמליה היחידים : יפו ועכו . מצבו של הפלח היה שונה אך במעט מהאבר-הצמית באירופה של ימי-הביניים . הוא היה כפוף לתקיפים למיניהם , כגון השיח ' ים , או זקני הכפר , המלווה בריבית וגובה המיסים , שניצלו את מעמדם לשם צבירת הון ורכוש קרקעי . שטחים נרחבים בא" י לא היו מעובדים בתקופת השלטון העות י מאני . חוסר בטחון שרר בכל ושבטי הבדואים שפשטו על ישובי הקבע באין מפריע , גרמו לכך שהפלחים עיבדו רק את האדמות הקרובות ביותר לישוביהם , והשטחים המרוחקים הפכו לשדות בור או לאדמות מרעה . החקלאות המסורתית התבססה על כוח עבודה של אדם ובהמה והרמה הטכנולוגית הנמוכה מנעה מהאכר לפתח את משקו . רמת החיים הנמוכה , חוסר הדאגה לפיתוח מצד השלטון המרכזי והעדר הון , מנעו ביצוע עבודות מקיפות שדרשו כוח אדם רב והשקעות גדולות , כגון יבוש ביצות , סלילת דרכים , הקמת מפעלים ושרותים חיוניים ופעולות יעור . מרבית האוכלוסיה בארץ לא זכתה לטיפול רפואי כלש...
אל הספר