מאת אפרים א . אורבר מאז גילוים של שרידי בתי הכנסת בגליל על העיטורים , הציורים והתבליטים , המתארים דמויות של בעלי חיים , ואף של בני אדם , והמעלים מוטיבים ידועים מן האמנות האלי לית , שאלו וחזרו ושאלו חוקרים וחכמים לפשרם , מקורם ומגמתם של כל אלה לאור האיסור המפורש בתורה "לא תעשה לך פסל וכל תמונה , " לאורם של הפירושים , שלפיהם נתפרשו פסוק זה ושכמותו על ידי תנאים ואמוראים , ולאורן של הלכות עבודה זרה , כפי שנתנסחו על ידיהם . חוקרי התלמוד וכן היסטוריונים נזקקו רק במידה מועטת לבעיה זו . הארכיאולוגים , שעמדו תמהים ומשתוממים בפני תג ליותיהם , העלו פעם בםעם השערות חדשות , כי בדרך כלל ביטלו החפירות האחרונות את ההקוערות הראשונות . לאחרו נה בא גודנף , המאסף לכל המחנה , ומנה אחת לאחת את דעות קודמיו , הצביע על חולשותיהם ופיתח בהרחבה את שיטתו בתחום זה . לדבריו , קובעים המקורות הספרותיים והארכיאולוגיים , שבתקופה שבין נצחונם של החשמונאים עד לחורבנה של ירושלים 150 ) לפסה"נ עד 70 לסה"נ ) עמדו היהודים במידה מכרעת תחת שלטון הפרושים והנהגת החכמים , באופן שנמ נעו לחלוטין משימוש כלשהו באמנות הציור והפיסול ....
אל הספר