הבעיה טמונה בצורך לעיין מחדש במושגים של 'בפנים' ו'בחוץ' ביחס לתהליכי אינטראקציה בין הלשון לבין העולם . ( ח מיניק לה קפרה ' ( לא אחת הוצגה הזיקה בין 'טקסטואליות' לבין 'היסטוריה' כאילו היו אלה דרכים שונות , זרות זו לזו , להבנת הטקסט הספרותי . מודל קיצוני אחד , המכונה לעתים 'המודל הפורמליסטי , ' מעמיד את הספרות בתחום אונטולוגי אוטונומי ובתוך כך מנתקה מן התנאים החומריים והחברתיים של הפקתה ו'מעליהם . ' בקצה האחר , המודל ה'היסטוריציסטי' תופס את הטקסט כאילו נקבע כל כולו על ידי נסיבותיו ההיסטוריות ומשקף אותן . התאורטיקנים נאבקים זה זמן מה להגיע לידי תמונה מגוונת יותר של זיקה זו משמאפשרת אחת העמדות הקיצוניות האמורות . בעניין היחס בין המדרש להיסטוריה , חוקרי טיבו של המדרש מתחלקים למעשה לשתי אסכולות חשיבה מקבילות . המחקר המסורתי נהג לראות במדרש בבואה שקופה לגמרי של התנאים ההיסטוריים ששררו בעת יצירתו . תפיסה זו נוגדת לכאורה את טענתה הבסיסית של הסתה המדרשית , שמדובר בפרשנות של טקסט השייך לזמן אחר ולמקום אחר . אך ייתכן שדווקא טענה זו היא המולידה את התפיסה האמורה . הואיל והפרשנות המדרשית נראית לעתים ...
אל הספר