הדברים המובאים כאן הם רשמיי האישיים מהדרכת קבוצות רבות של קבוצות דוברות גרמנית . יש לי ידידים רבים מאותן קבוצות , ידידים אמיתיים . למשל , בעת מלחמות ישראל , כמו מלחמת יום כיפור או מלחמת המפרץ , מכל התיירים שהדרכתי ( מארצות דוברות אנגלית , ( רק הגרמנים התקשרו טלפונית או שלחו מכתבים לשאול בשלומי ובשלומם של אלה שפגשו בעת שהותם בארץ . הקשרים ההדוקים נמשכים גם עתה , כשאין כלל ביקורי תיירים . הדבר אמור הן לגבי צליינים והן לגבי תיירים מן השורה . בעת ביקורי בגרמניה איני יכולה ללון במלון , שכן אם אינני באה להתארח אצל ידידי הפזורים בכל רחבי גרמניה , הם נפגעים קשות . ניתן לחלק את התיירות הגרמנית לשתי קטגוריות : צליינים הבאים לארץ הקודש ותיירים רגילים הבאים לישראל ונושאים תחושת אשם ( אף שיש עדיין גרמנים המכחישים את ממדי השואה . ( התיירים הגרמנים באים מוכנים לארץ . הם קוראים בבית ספרות עשירה על ישראל , מעיינים במפות ויודעים בדיוק היכן מצויים המקומות שבהם יבקרו . הצליינים , בין שהם אוונגלים ( מרבית הגרמנים ) ובין שהם קתולים , מכירים היטב את כתבי הקודש ( כולל התנ"ך . ( מטרת ביקורם היא , קודם כל , "לל...
אל הספר