נא ] מעברים מתאבכת ועולה המבוכה בכל מיני גילויים וביטויים . היא ניזונה ממצוקות הזמן , שכאילו נסתם בפנינו ונסתר עתידו , מן המסגרות השחורות בעתונים , מן הדיבור המתחיל העוצר הנשימה , בהודעות הראדיו : "חייל צה"ל . " אבל לא הם מקורה , לא הם שורשה . מקודם להם ומתחת להם כאילו זוחלת המבוכה ומסחפת שולי לב ונפש ורוח . "משבר זהות" קוראים לה , ונכללו בו : משבר מיהות ומהות והיכנות , אם מותר לומר כך . לא רק 1 מאין באתי , ולאן אני הולך ולפני מי אני חייב ליתן דיך וחשבון על מעשי , אלא ' בין מאין ולאן , נקודת מקום וזמן זו שבה אני נמצא , מה פשר וטעם וזכות הימצאותי בה . צירוף עניין הזכות לעניין הפשר והטעם לתהייה ולפקפוק מכביד לאין שיעור את כובד המעמסה , הכבדה כל כך כשהיא לעצמה , המוטלת בעיקר על כתפי דור צעיר זה , משמר ההווה ומבטח העתיד של העם בישראל — והוא נראה נבוך באשר להווה כבאשר לעתיד . הוא לא יכזב , כשם שלא כיזב ולא הכזיב עד עתה , כי כבד ההכרח , כבד הוודאי המוצק בדם הנפש , על אף כל התהיות והפקפוקים . אך מה לעשות כדי להקל עליו על דור מופלא זה , מופלא בהישגיו ומופלא בלבטיו , את המעמסה , ולהאיר לו את הה...
אל הספר