נא ] ידוע הויכוח על שפינוזה בספרות הגרמנית בשנות השמונים של המאה השמונה עשרה , שראשי המדברים בו היו פרידריך היינריר יעקובי מצד אחד ומשה מנדלםזון מן הצד השני . הויכוח ההוא , שקוטבו הראשון היה בשאלה אם נטה לםינג אחרי שפינוזה' התרחב והתפשט על שפינתה עצמו ותורתו , ועל ידי כך התרחבה והתפשטה תורת שפינוזה בגרמניה והשפיעה הרבה על המחשבה והשירה . גם בספרותנו היה בעשרות שנים אחדות של המאה התשע עשרה ויכוח על שפינוזה , שלא השפיע אמנם הרבה על המחשבה והשירה שלנה אבל גם הוא עורר את הרוחות והועיל להכניס את הפילוסוף ותורתו לספרותנו . מעין הד ראשון לתורתו הפנתיאיםטית נמצא בעברית עוד בתקופה הקרובה לזמנו של שפינוזה—בתשובה הידועה של "חכם צבי , " שנכתבה בשנת תס"ה ( כ"ח שנה אחרי מותו של שפינוזה , ( לפרנסים ולמנהיגים שבלונדון על השאלה ששאלו ממנו בדבר דרשתו של רבי דוד ניטו , בעל "כוזרי שני , " שדרש בבית הכנסת ואמר , כי רוצה הוא לקיים ולהוכיח מה שאמר בישיבה " , שהשי"ת והטבע והטבע והשי"ת הכל אחד" ( נוסח השאלה והתשובה של ה"חכם צבי" נעתקו בספרו של סוקולוב "שפינוזה ובני דורו . ( " מן הביאורים של רבי דוד ניטו המובאי...
אל הספר