תופעת האפליה בתעסוקה על בסיס לאום בישראל היא תופעה מורכבת המתבטאת במגוון דרכים — ישירות , עקיפות ומבניות — ויש לה השפעה הרסנית ברמה הכלכלית , החברתית והמוסרית . ההסדר המשפטי הקיים , המבוסס על תפיסה צרה של תופעת האפליה והנסמך אך ורק על אכיפה באמצעות ניהול הליכים משפטיים המחייבים יוזמה מצד הנפגע , כמעט שאינו מופעל לצורך מיגור האפליה על בסיס לאום ורחוק מלהביא לשינוי של ממש במפת ההזדמנויות התעסוקתיות של האוכלוסייה הערבית בישראל . במחקר מדיניות זה הצגתי הצעה חדשה לרגולציה של תחום השוויון בעבודה בישראל . הצעה זו מותאמת למלוא מורכבותה של תופעת האפליה וכרוכה במעבר מעמדה פסיבית של חובה להימנע מאפליה , לעמדה אקטיבית של פעילות יזומה להסרת חסמים ולהבטחת שוויון הזדמנויות . במרכז ההצעה החדשה עומדת נציבות שוויון ההזדמנויות בעבודה . הקמת הנציבות היא הזדמנות לרפא חלק מתחלואי השיטה הקיימת , אך בלא הבניה נכונה של מוסד זה וצורת פעולתו , הוא עלול להנציח את הכשלים הקיימים . על הנציבות ליזום פעילות אכיפה ולא להסתפק בתגובה על תלונות מצד נפגעים , בין היתר כדי לאזן ולמתן את הבדלי הכוחות בין הקבוצות שהיא משרתת ....
אל הספר