ביום 14 לחודש זה הלך לעולמו בפאריס אחד הסופרים המפורסמים והמעולים של רוסיה שבגולה — וולאדיסלאב כודאסיביטש , ודומני , שלא היה בימינו אלה משורר רוסי יותר טרגי ממנו . היה מאלה המעטים , ההולכים כל ימי חייהם מוקסמים מן הפלא הגדול ביותר בעולם , פלא דיבורו של אדם . התהלך מוקסם מן התוכן העשיר , מן הסוד הטמיר השוכן בו , מן המוסיקה שבביטויו . גם יריביו מודים בטעמו היפה , ביכולתו לחדור לתוך תוכה של יצירתו של אחר , במבטו החד כמבקר . ומעניינת מאוד , דווקא מצד זה , אותה עובדה שהיה כל ימיו "בעל שפה אחת ודברים אחדים . " כל ימי חייו . אפשר לאמור , שאדם שחדר למכמני לשון נוכרית , מתחיל , מתוך השוואה של שפה זו לשפתו שלו , להרגיש מכמני שפתו שלו . כי השימוש היומיומי בשפתנו שלנו נוטל מאתנו את הרגשת היופי הצפון בה , מעביר אותנו על כמה ממכמניה לבלי הכיר בהם , וסוברים אנו , שזוהי הדרך היחידה והאפשרית לשם ביטוי , מה שאין כן מי שהציץ לתוך אוצרות שפה זרה , ועמד גם על תפארת אוצרותיה שלה . ואם אינני טועה , גם הדקדוק הראשון בעולם ( הדקדוק הערבי , ( נתחבר על ידי פרסי . ואולם כודאסיביטש לא ידע שום שפה מלבד הרוסית שלו ....
אל הספר