דברים אלה ודומים להם לא התפרסמו בארץ דימוקראטית , שם אפשר היה לתרץ כביכול את הופעתם ב'חופש הדפוס , ' אלא במדינה בה הוטל פיקוח חמור על העיתונות ובידי השלטונות היו אמצעים רבים , משפטיים ואדמיניסטראטיביים , לרסן ולהפסיק כל עיתון , שלא כתב את הרצוי להם , והם הרבו להשתמש בזכותם זו לגבי כל עיתון שניסה לבקר יתר על המידה את מעשיהם . ' ידוע' — כותב 'ווסחוד' במאמר ראשי לאחר פרעות ייקאטרינוםלאב ביולי — 1883 ' כי ברוסיה קיימים חוקים חמורים למדי , חוקי עיתונות אין בעיה המסעירה או העלולה להסעיר את חיי החברה שלנו , שאינה נמצאת תחת פיקוח החוק או תחת יד האדמיניסטראציה , אבל כשמגיעה העת להתקיף את היהודים , אז מעבירים אותנו כבמטה קסם לאמריקה , לארץ שאינה יודעת כל תקנות של צנזורה , אלא שבה מחזיקים לפחות הנימוס הציבורי והכרת החובה את האיש בתחומי המותר . כאן נאלמים חוקי הדפוס החמורים בפני הפרתם המזעזעת ביותר , בפני שלהוב בלתי מרוסן של יצרים , בפני הסתה גלויה להכות ולגרש את היהודים , בפני הסתה גלויה לפוגרומים' . ' סובורין , בורינין , אקסאקוב , פיכנו , אוזמידוב — מונה באחד ממאמריו ל . ליאחובצקי את ראשי דבריה ...
אל הספר