בשנות 1898—1897 גבר המאבק בין 'הצעירים' ובין לנדאו וגרוזנברג , שהחזיקו בקנאות בכיוונו הישן של עיתונם . הימים היו ימי נצחונותיה הראשונים והתפשטותה של התנועה הציונית , שמצאה הד רב בציבור היהודי ברוסיה . לנדאו וד"ר גרוזנברג התנגדו בכל כוחם לחדירת הרוחות החדשים לבית 'ווסחוד , ' אבל ה'אויב' הלאומי והציוני כבר ישב בבית . בריצקוס , זיידנמאן , ש . גינזבורג , מ . ריבקין היו ציונים או קרובים מאוד לחוגים הציוניים ; וש . דובנוב , אחד מעמודי המשמרת הוותיקה , החל אז לפרסם את מכתביו 'על היהדות הישנה והחדשה , ' שבהם ניסח אידיאולוגיה של לאומיות גלותית , שהיתה רחוקה מאוד מעולם האידיאות של 'התקרבות' ושל 'רוסים בני דת משה , ' שבו חיו לנדאו וגרוזנברג . המערכת לא יכלה לסרב לפרסם את מאמריו של דובנוב , אם כי ליוותה אותם בהסתייגות . שאול גינזבורג מספר בזכרונותיו על תקופה זו , שבה ראו 'הצעירים' צורך להפוך את 'ווסחוד' לכלי תעמולתה של היהדות הלאומית לכל זרמיה בין האינטליגנציה היהודית רוסית ולבמת מאבק עם דעת הקהל הרוסית הליבראלית , שקיבלה את הלאומיות היהודית המתחדשת בעקימת שפתיים . 'בסקירותי השבועיות ( על העיתונו...
אל הספר