במרכזה של ווילנה היהודית עמד החל משנת 1847 בניין 'בית המדרש לרבנים' הממשלתי , שנחשב כצלם בהיכל בעיני רוב היהודים בעיר , הואיל וראו בו מצודת הרס , שיד אויבים מבחוץ ומבית הקימה אותה בשביל לקעקע את חומת היהדות . זו היתה לא רק הרגשתם של המחזיקים בנושנות אלא גם דעתם של המשכילים המתונים בעיר . אם היו ביניהם תמימים אשר חשבו , כי בית זה ישמש מקום גידולם של רבנים חדשים , שימזגו תורד . עם דרך ארץ וישפיעו ברוח ההשכלה המתונה על כל קהילות יעקב , הרי נכזבה תקוותם כבר בשנים הראשונות לקיומו של בית זה . כבר בשנת , 1856 כאשר נמנה לנדאו בין חניכיו הצעירים של המוסד , שפך המשכיל יצחק בן יעקב , מראשי המשכילים בווילנה , את לבו בפני אבי ההשכלה ריב"ל , וגילה לפניו בשורת מכתבים שהיו כתובים גרמנית י , 'מקוצר יד שפתנו הקדושה להוציא בה כל מחשבות האדם באר היטב , כנודע , ' את כל הנעשה בין כתלי מוסד זה . קטעם מספר ממכתבים אלה יעמידונו על טיב אותה אווירה , שאליה נקלע ובה חי כחמש שנים — שנות התבגרותו—אדולף לנדאו . לאחר שתיאר כותב המכתב את חבר המורים היהודים בבית המדרש , ואת המורד . הראשי אד"ם הכהן , שהצליח אמנם כמורה '...
אל הספר