משנת 1804 היו שערי בית הספר הרוסי פתוחים להלכה בפני ילדי ישראל , אף הובטח להם , כי 'אף אחד מילדי היהודים , בהיותו בבית הספר ובתקופת חינוכו , לא יפתוהו בשום אופן ופנים להמיר את דתו ולא יהיה נאלץ ללמוד כל דבר הנוגד את דתו , או שאינו מתאים לה' . אולם התנאים החברתיים עוד לא הוכשרו לכך , ומספר התל מידים היהודים בבתי הספר הכלליים היה מבוטל ולא הגיע בסוף שנות החמישים אף לשתי מאות מכל רחבי רוסיה . " הסטודנטים והתלמידים היהודים הרגישו עצמם מדו כאים בסביבה הנוצרית ורבים מהם המירו את דתם , החליפו את שמם ואף את שם משפחתם , והיו מקבלים 'תמיכות כספיות שהגיעו להם לפי החוק . " ' גומריהם של בתי ספר אלה היו נבלעים לרוב בסביבה הנוצרית . הידיעות על גורלם של חלוצי החינוך הרוסי לא עודדו כמובן את ההורים לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הכלליים , ומתוך כך קם הניסיון , שנזכר לעיל , להקים בתי ספר ממשלתיים מיוחדים ליהודים . שינוי ניכר ביחסם של היהודים לחינוך בבתי הספר הכלליים חל בשנות השישים . התנאים הכלכליים והתחוקתיים החדשים הביאו רבים לכלל הכרת הצורך בחינוך כללי להצלחה בחיים . חבלי ההסתגלות לדרך החינוך החדשה לא הי...
אל הספר