בסיפורים 'בטרם' ו'בגנים' מופיעים שני קטעים אנגוגיים 'פגניים' בולטים . שניהם קשורים זה בזה וייתכן שאף היו רצף אחד בשלב היתוך מוקדם שלהם . אמנם , שני הקטעים דומים וקרובים עד כדי זהות מילולית בכמה נקודות , אך גם שונים מאוד זה מזה . החומר האנגוגי מעובד בכל אחד מהם לא רק בהקשר סיפורי תיאורי שונה ובסגנון אחר , אלא גם במסגרת מגמות אסתטיות ואידיאיות שונות . ב'בטרם , ' הפגישה האנגוגית עם 'אלי' הטבע מתרחשת בתוך רצף לירי ריגושי סוחף , בקטע בעל אופי דיתירמבי רפסודי . פגישה זו היא אחת הקדנצות הגדולות בכתבי גנסין . המגמה האסתטית היא ניאו רומנטית או סימבוליסטית , והתשתית האידיאית היא ויטליסטית ניטשיאנית . ב'בגנים , ' אותה פגישה עצמה נעשית במסגרת של סיפור אימפרסיוניסטי המדייק מאוד בפרטים התיאוריים , עשיר בתיאורי רשמים פיזיים , ונוטה מדי פעם להקצנות נטורליסטיות בתיאור . המגמה האסתטית בכללותה היא פוסט סימבוליסטית , ובמובן מסוים אף אנטי סימבוליסטית . הסיפור מבוסס על תבניות סימבוליות — שבלעדיהן לא היתה אפשרית תכונתו האנגוגית — אבל הוא מפתח כלפיהן פיכחון ביקורתי בהתאם למגמתו האידיאית המכוונת כנגד הוויטליזם...
אל הספר