עיקר מאמציהם האינטלקטואליים של אנשי תנועת ה'השכלה' האירופית לא היה מופנה לחקר ההיסטוריה . היא לא נמנתה עם הנושאים המובהקים , שבהם עסקו ; ובהשוואה לתחומים אחרים , שבהם פעלו , היו הישגיהם בה צנועים . את מקומה הנחות בין שאר הדיסציפלינות של הרוח אפשר לתלות במיעוט הכלים , שהיו בידי ה'משכילים' בשעה שביקשו להאיר אותה באור התבונה , המשחררת אותה מכבלי המסורת . לעומת הכרת הטבע , שיכלה להתבסס על תוצאות המהפכה המדעית בימי גליליי , היה עליה לכבוש את העולם ההיסטורי מראשיתו . גם בין ה'משכילים' היהודיים לא ניכרת נטייה מיוחדת להתעמק בחקר העבר . משה מנדלסון , 'אבי ההשכלה היהודית , ' לא עסק בה בפועל , ונדמה שאף לא העריך אותה כראוי . על כך יכול להעיד מספרם , הזעום יחסית , של ספרים בעלי תוכן היסטורי , הנמצא בקטלוג ספרייתו הפרטית בת 1089 הכותרים . בכל זאת יש בהערתו הידועה על יחסו להיסטוריה קורטוב של ההתחכמות : 'מה שרק נושא את השם היסטוריה , תולדות הטבע , תולדות כדור הארץ , תולדות המדינות ותולדות המלומדים , מעולם לא רצה להיכנס לראשי , ותמיד אני מפהק כשעלי לקרוא משהו היסטורי , אלא אם כן סגנון הכתיבה יעוררני' ...
אל הספר