ושוב עולה השאלה ; הריקודים היהודיים , מה צורתן המוסיקאלית ? היצירות לריקוד נאמנות לצורות המסורתיות הקבועות' והן בכללן חותרות למטרה העיקרית , לריקוד . הבניין הרגיל הוא של פסוקים בני 8 או 16 טאקטים , ורק לעתים רחוקות יש למצוא יוצא מן הכלל . מתכ 1 נת קבועה לצורה של כל ריקוד אינה הכרחית . יש יצירות מורכבות מ'א ב' החוזר פעמיים , או מחזרה החלקים שלוש פעמים בריקודים על 'א ב א האלה ' נקבע ויש ₪ רק ₪ צורות למטרות m בנות המחקר ארבעה . ₪ למעשה חלקים : היה 'א ב ג א הריקוד . ' מספר חוזר ונשנה פעמים מרובות עד שהנגן הראשי היה משמיע לתזמורתו את אות הסיום המפורסם , שהיה נהיר לכל הכליזמרים כולם , למפורסמים ביניהם ולפחות ידועים . בצורה השלוש חלקית היה החלק האמצעי משמש כעין העשרה על ידי ניגוד לקודם לו ולבא אחריו . צורה מקורית , הראויה לציון והנהוגה במוסיקה הכליזמרית היא הצורה : ' א ב ג ב' ( צורה זו השתרשה אחר כך בריקודי החסידים . ( ואופייני לצורה הוא , שהחלק השלישי ( יג ( ' היה מנוגן ברגיל בטונות שונה מן החלקים הקודמים , ורק בסוף החלק הזה היו הנגנים מגיעים שוב לטונות היסודית . כמעבר לחלק השלישי ' ) גי ) ש...
אל הספר