[ א ] כקול מנגינה עדינה , עצובה נעימה , עולה פה אלינו בלי הרף . המנגינה עולה ויורדת ומתרוממת וקופצת ומפללת ומתחננת ומתנפצת , כהינפץ טיפות בדולח עלי אדמת ישוב קשה , כהתנפץ גלים אלי חוף . המשורר ידבר , המשורר המנגן . לא איוב קשה גורל החיים יטיח פה לפנינו את טענותיו תלונותיו , אף לא אדי פוס עשוק משפט המזל ישא לפנינו פה את נהיותיו יללותיו ; לא את פרומתיאום אנו רואים כאן בנתקו את כבליו בריחיו , אף לא פאוסט הוא המסיע את הכל עם הבריח . לא משורר הוגה פה לפנינו , לא משורר שואף , עריץ בוח , שר שר עם אלוהים וב ני אדם . לפנינו פה המשורר ! המשורר מן הטיפוס הטהור ביותר . העולם הוא כאן עולמו . עולם של שיחי ציצים ושל ורדים ואמודיטית ועלי דפנה וחלומות אהבה ודמיונות פאר ותהילת עד . הוא כאן יליד האושר' מלן בין מלכים ונסיכים ; כמוהם הוא נושא את הנזר . ונזר זה הוא נזרו . לא יכביד עליו . הוא לא יכוף בפניו את ראשו הגא . אמנם דומה רגע אחד כאילו הוא נרתע מפניו וכמתבייש הוא מבקש להשתחרר ממנו , אבל הוא מתבייש רק מפני הממש שבו , מפני ההווה הקצר והצר , שלא יוכל למלא את חלומות העבר הגדולים ולא יוכל לשלם תשלומי...
אל הספר