במאמר קצר זה , השישה עשר לפי הסדר הכרונולוגי , שנכתב בידי פלוטינוס בטרם הצטרף אליו פורםיריוס { Vita Plotmi 4 ) טוען המחבר , שאל לאדם לאבד את נפשו לדעת , כלומר שאץ 'להוציא' את הנפש מהגוף בכוח . הריסה זידונית של הגוף לא תביא שום תועלת לנפש , כי פירושה שאין הנפש חופשית מהיפעלויות , ולא השתחררה מהקשר הקושר אותה לגוף . אף במקרים יוצאידופן , כשיש הכרח בדבר , אפשר להצדיק את ההתאבדות . לא תגרש את נפשך ולא תאץ בה לצאת , והיא ביציאתה תיטול עמהנ דבר גופני ובלבד שתצא ; והלא אין יציאה אלא הליכה למקום אחר . ואתה חכה עד שכל הגוף כולו נפרד ממנה והיא לא תצטרך עוד לעבור , אלא תהא כולה בחוץ . ופירוד הגוף כיצד ? בזמן שאין עוד כנפש מה שקשור מפני שהגוף שוב אינו יכול לקשרו , משום שבטלה ההרמוניה שהיתה בידו' וכל זמן שהחזיק בה החזיק בנפש . מה' אם כן' דינו של אדם , שמביא בכוונת מכוון לידי הפרדת הגיף ? מעשה אנס" בידו' על דעת עצמו הסתלק ולא הלה הניחו לילך . ולא זו בלבד אלא בשעה שהוא מתיר את הגוף אינו נקי מריגושים' אלא יש בו או מרירות או עצבות או כעס' והרי ראוי שלא יעשה אותה שעה כלום . ומה אם הרגיש , שהתחילה דעתו ...
אל הספר