תקופת האימפריה העותמאנית יצרה סביבה נוחה לחיזוק תפקיד החמולה בעיצוב דפוסי התנהגותו של הפרט בתחום הכלכלי , החברתי והפוליטי . מבחינת הממשל העותמאני הכפר שימש יחידת מס רלוונטית , ואילו הפרט היה חייב בתשלום מס גולגולת . בשלהי המאה התשע עשרה נחקק חוק שלפיו יש למנות לכל כפר מוכתר אחד או יותר , בהתאם לגודל הכפר . תפקידיו של המוכתר כללו הבטחת חוק וסדר ורישום גברים לצורך גיוס , אך בעיקר גביית מסים . ( Baer , 1982 ) המוכתר היה אמור להחליף את השיח' ( שהיה אחראי על כמה כפרים ) כגובה מס , אבל בפועל המשיכו השיח'ים להחזיק בעמדה זו עד כניסת המנדט הבריטי , והמוכתר , שהגיע מן החמולה החזקה ביותר מבחינה כלכלית , היה לרוב נציג השיח' לעניין המיסוי . אמנם הגבייה נותרה בידי השח'ים , אך חלוקת נטל המס בין תושבי הכפר נקבעה בדרך כלל על ידי המוכתר בשיתוף נציגי חמולות אחרות . כלומר מנגנון המסים , כאשר היה אפקטיבי , הקנה לחמולה תפקיד פיסקלי ישיר . חלוקת נטל המס בתוך החמולה לא הציבה קשיים מיוחדים בשל ייחודיות משטר הבעלות על הקרקע בתקופה העותמאנית , שכונה " מושאע . " לפי משטר זה , הקרקע — שרובה הייתה שייכת אז למדינה —...
אל הספר