העובדה שאנשים מצביעים בבחירות כלליות היא תמוהה מנקודת הראות של המודל הרציונלי , שכן יכולתו של אדם יחיד להשפיע על תוצאות הבחירות היא אפסית . אולם בפועל רובם המכריע של האזרחים במדינות המפותחות מצביעים בבחירות הכלליות לפרלמנט ולנשיאות . הפער בין הניבוי התאורטי למציאות זכה בכינוי " פרדוקס ההצבעה . " בשנים האחרונות התפתח כיוון מחקרי חדש שמיישב את הפרדוקס הזה באמצעות שילוב של השיוך הקבוצתי בשיקולי הפרט אם להצביע . מאמר זה משתמש במבנה החברתי המיוחד של האוכלוסייה הערבית כדי לבדוק את תקפות השערה זו . הוא מציג לראשונה אומדן כמותי לעוצמת ההצבעה החמולתית בבחירות המקומיות ברשויות הערביות . השיוך החמולתי משפיע לא רק על דפוסי ההצבעה ( למי להצביע , ( אלא גם על שיעור ההצבעה . בהתאם לתאוריית הזהות החברתית נמצא כי שיעור ההצבעה ביישובים הערביים גבוה יותר מהותית בהשוואה ליישובים יהודיים , גם לאחר שמנטרלים את ההבדלים ברמת ההכנסה , במידת התחרותיות הפוליטית ובגודל של אוכלוסיית היישוב . ממצע זה חושף גם קשר בצורת U הפוכה בין גודל הקבוצה או החמולה ( שנמדד על פי שיעור האנשים בעלי אותו שם משפחה ) לשיעור ההצבעה , ו...
אל הספר