אחת החידות הגדולות ביותר בפרקים של הרמב"ם המוקדשים להלכות נידה היא הבעיה , כיצד היה יכול לשלב את תוכנה של הברייתא הגדולה שבנידה נדע"אע"ב לתוך שיטתו . הלוא בפרק ז הלכות יג-כד הוא מרצה את עיקר תוכנה בהרחבה מרובה — כמה שיאמרו חכמים' וכעניין שהקורא —ז להבין יפה אם ' יזכור' את 'כל אלו העיקרים' שהרמב"ם הרצה בפרקים הקודמים ; אבל אפילו רבים מגדולי ישראל , ובראשם כבר הרמב"ן , התקשו להבין כיצד ניתן הדבר . יתר על כן ו , מערכת שלמה של קושיות התעוררה על הלכות אלו הנזכרות . ואמנם , אין הדיון בסוגיה זו מגוף העניין שבו עסקנו בפרק העשירי של גוף ספרנו ; אבל , מאידך גיסא , גם לא נוכל לצאת ידי חובתנו בדיוננו על עת הנידה לפי הרמב"ם , אם נתעלם לגמרי מהבעיה , או מוטב — ממכלול הבעיות הכרוכות בהלכות אלה . בפרק ז הלכה יא פוסק הרמב"ם : ימי לידתה וימי נידתה אם לא ראתה בהן דם הרי אלו עולים לה לספירת שבעה נקיים , ואם ראתה בהן דם אין עולין לה ימי הראייה ולא סותרין כל הימים , אלא משלמת על הימים שספרה כשיפסוק הדם שאין סותר הכל אלא ראייה של זוב אבל אלו סותרין יומן בלבד . חד וחלק י דם שרואה האשה בימי נידתה אינו סותר את ...
אל הספר