התורה אומרת בספר ויקרא טו , יט : 'ראשה כי תהיה זבה דם יהיה זבה בבשרה שבעת ימים תהיה בנדתה וכל הנגע בה יטמא עד הערב . ' ולהלן היא אומרת בפסוקים כה , כח-כט : 'ואשה כי יזוב זוב דמה ימים רבים בלא עת נדתה או כי תזוב על נדתה כל ימי זוב טמאתה כימי נדתה תהיה טמאה היא ... ואם טהרה מזובה וספרה לה שבעת ימים ואחר תטהר . וביום השמיני תקח לה שתי תרים או שני בני יונה והביאה אותם אל הכהן אל פתח אהל מועד . ' כלומר : התורה מבחינה בין זיבת דם נורמלית 'בעת נדתה' לבין זיבת דם לא נורמלית 'ימים רבים בלא עת נדתה . ' אמנם מבחינת תוקף הטומאה שווה האשה הזבה דם בלא עת נידתה לאשה הזבה דם בעת נידתה : 'כימי נדתה תהיה , ' אבל הן שונות זו מזו בתקופת הטומאה . האשה הזבה דם בצורה נורמלית תהיה בנידתה 'שבעת ימים' בין אם ראתה יום אחד בין אם ראתה כל שבעת הימים ; ואילו האשה הזבה דם ' ימים רבים בלא עת נדתה' תצטרך לספור מהיום ש'טהרה מזובה , ' כלומר מהיום שפסק דמה , שבעה ימים נוספים ורק אחר כך 'תטהר' מבחינה ריטואלית . כן חייבת רק האשה הזבה זיבה לא נורמלית להביא למחרת היטהרותה מזובה את הקרבן של שתי תורים או שני בני יונה . האשה הז...
אל הספר