פרק זה יסכם את המגמות העיקריות בהתפתחות השחיתות בצמרת השלטונית בשני העשורים האחרונים , יצביע על המוקדים החמורים ביותר כיום ויציע דרכים אחדות לצמצם כמה מהדפוסים המושחתים . קודם שאעשה זאת יש מקום להזכיר כמה הנחות והמשגות ששימשו אותי וכמה מגבלות מחקריות . שחיתות פוליטית אינה פלילית בהכרח ואינה בלתי חוקית בהכרח . יש ודאי קשר בין המשפט לבין שחיתות פוליטית , ועל עובדי הציבור מוטלת כמובן החובה המוסרית , לא רק המשפטית , לציית לחוק . אולם הצירוף " מושחת וחוקי" והצירוף " בלתי חוקי אך בלתי מושחת" עשויים להתקיים . עוד יוזכר שאין דרך לאמוד את ממדי השחיתות הפוליטית בצורה מדויקת . יתרה מזו , כל ממצא אמפירי כשלעצמו , כמו מספר ראשי הרשויות שנחקרו , הרשעות פליליות ומספר דיווחים בתקשורת על מעשי שחיתות של עובדי ציבור בכירים , שלכאורה מלמד על בעיית שחיתות , עשוי ללמד גם על ההפך . לדוגמה , העמדה לדין של ראש ממשלה יכולה להתפרש כביטוי לשחיתות רחבת ממדים " ( הדג מסריח מהראש , ) " אולם בה בעת היא יכולה ללמד דווקא על עוצמת שלטון החוק . אם הנתונים המתקבלים מכמה אינדיקטורים ומקורות מידע משתלבים יחד , ניתן לגבש הער...
אל הספר