המושג חוכר ( Soderzhatel' arendy ) כולל סוגים שונים , 888 מהם רצויים לשלטונות , ומהם , לדעתם , אף מזיקים . יהודי מהמעמד הבינוני , החוכר קרקע , לרוב בסביבות הערים , ומעבדה במו ידיו , זכה ליחס אוהד מצד השלטונות . ברם אם היה מעביד נוצרי , לא נחשב עוד כפר 1 דוקטיבי , אלא כמנצל . אך לעתים לא היו בודקים ומקפידים , מי עושה את עבודתו . החכירה לא תמיד היתה אפוא כרוכה ביגיעת כפיים . א . א . פרידמן בזכרונותיו מתאר את סבו , אשר 'חכר אחוזה קטנה ... ועסק בעבודת האדמה ... כמובן , בשבתו באחוזה הרבה לשקוד על לימוד התורה בהיותו שוקט בכפר באין מפריע . את האדמה הלא עיבדו , כמובן , האיכרים' . " חוכר מנחלתו של אציל היה לרוב מעבד את משקו כעבודה צדדית , ואילו עיקר פרנסתו היה מהפונדק , מעסק המוזגנות , אשר האציל היה מוסר לידו בשכירות . השלטונות לא ראו בהם חקלאים , אלא מוכרי יי"ש החוסים בצל הפריצים . בתור חוכרים נחשבו גם יהודים אמידים אשר רכשו אחוזות בחכירה , או ניהלו את עסקי הפריצים והשתלטו על נחלותיהם בצורה סמויה . בתחילת המאה התשע עשרה הוזכרו בפלך גר 1 דנה בלבד 46 יהודים בעלי 20 אלף צמיתים , בהערימם על החוקי...
אל הספר