היה ידוע , שבעלי מלאכה אינם חסרים בקרב היהודים . כיוון שכך , מה טעם אפוא להטיף למלאכה בקרב היהודים ? והעיקר , במה יכול עם ישראל להיבנות מהמלאכה י על שאלה זו היו המשכילים חייבים תשובה . ואכן גם ניסו לענות עליה בדרכים שונות . ערכנו את התשובות לקבוצות , המסייעות כל אחת להבהרת הפרשה מצדדים שונים . בחוקת היהודים של 1804 יש סעיף האומר , שאם יהיו היהודים חרוצים בחקלאות , במלאכה ובמסחר , היינו פרודוקטיביים , ישוו מסיהם למסי יתר התושבים . גם בשנות הארבעים רווחה הדעה , שהופצה על ידי השלטונות וקישרה את ההשתלבות הכלכלית של היהודים בזכויות מדיניות . המשכילים ראו כסימפטומאטיות את הערותיו של ניקולאי הראשון על התזכיר של השר מונטיפיורי , 'אם הנסיון הזה להעביר את היהודים לעבודה מועילה יצליח , אז במרוצת הזמן יתבטלו בהדרגה אותן ההגבלות שהן נחוצות כעת' . 267 הערות אלו לא הבטיחו למעשה כלום , הואיל והניחו בידי השלטונות את ההכרדעה בדבר מידת הצלחת הפרודוקטיביזאציה של היהודים . גם הנוסחה של 'הוועד למען היהודים' האומרת , שזכויות יוענקו ליהודי בהדרגה במידה שישכילו ויתקנו את דרכיהם ויהיו פרודוקטיביים — אף היא לא ה...
אל הספר