הריב בין המחנות היה נטוש על עניין תלמוד תורה . לדברי רוזנטאל , שהיה צד פעיל ב'מלחמת התרבות' של המשכילים בשנות ה , 40 רצו המשכילים להנהיג את לימוד הדקדוק , להשתמש בו בלימוד התנ"ך ולהתיר מקצת לימודי חול . המסורתיים נלחמו במגמות כאלו כאריות , דין התנ"ך על פי הדקדוק היה בעיניהם כדין ' ההיגיון , ' ולימודי חול סכנה לאמונה ופתח לשינויי דעות , 355 וכן חששו לקיפוח זמנו של תלמוד תורה . אכן , ספרות ההשכלה מגלה סימני זלזול בערך תלמוד תורה , וראוי לעקוב אחר משמעותם הסוציאלית . המשכילים בחנו את ערכו של תלמוד תורה מבחינת תרומתו לחיי האדם בזה ובבא . דבריו הנמרצים של ריב"ל היו פתיחה להתקפה על תלמוד תורה שכאילו פוטר את האדם מחיי המעשה . לדבריו : 'הביטול מעבודה ומלאכה לא הותר כי אם להחליפו בדבר טוב אחר , היינו לקיים מצות ה' ולעשות הטוב והישר בעיניו , ולהכיר גדולתו וחכמתו . ואם אינו מקיים מצוות התורה נחשב לו למוד הזה לחטא גדול' . אדם המכוון את מעשיו לשם שמים יוצא ידי חובת הכתוב : 'והגית בו יומם ולילה' בפורתא ביום ופורתא בלילה . לדעתו של דיק , המאמר מכוון ליהושע בן נון בלבד , ואין כוונתו כלל לכל אדם מישר...
אל הספר