המשכילים , אף המתונים ביותר שבהם , כגון ר' מנשה מאיליא והרמא"ג , היו נאלצים להסתיר את דעותיהם מן הציבור המסורתי . הרוח התוססת היתה טעונה ריסון . הרעיון שאין לקבל את המוסכם ואין להטות אחרי הרבים ! 'שאף בדינים שבין אדם למקום , ומצוות שמעיות , תלו ג"כ לפי הזמן , ' ש'כל פסקי הלכות , ישתנו לפי קלקולי הדורות' ; והמסקנה ש'ישתנה ההלכה דווקא כמו המיעוט' זז / כפי שהגו המש כילים והחכמים — רעיונות אלו עשויים היו לעורר מורת רוח בציבור המסורתי . ר' מנשה מאיליא , שהיה משכיל דימה לנהוג כבלתי נוגע בדבר במחלוקת שבין החסידים והמתנגדים ולנסות לתווך ביניהם ; אך אי נקיטת עמדה לטובת אחד הצדדים נטל ממנו את העמדה המוגנת וחשף אותו להתקפת שני הצדדים . מצפונו הכתיב לו לעשות , כפי שהתבטא : 'מוטב שאהיה שוטה כל ימי וכוי רק שאשיג דרך האמת , ' אבל אנוס היה להעלים דעותיו י . עמדה דומה נקט הרמא"ג ( אף שלא עסק בתיווך בין החסידים למתנגדים . ( הוא מתוודה , ש'המחשבה הלכה בדרך לבדה , והמעשה בדרך לבר . אמנם , לדבריו , לא היתה סתירה ביניהם , 'לא גערה המעשה במחשבה , והמחשבה לא התקלסה במעשה , ' אבל המעשה והמחשבה גם לא הגיעו ליד...
אל הספר