בוויכוח על הצעותיו של דוהם עשו המשכילים את אוזנם כאפרכסת . אף מנדלסזון השתתף בו והביע את דעות היהודים . הוויכוח לא wr עיוני , שהרי נפנפו בו ליהודים בזכויות אזרח . באוסטריה פורסם באותו הזמן כתב הסובלנות של הקיסר יוסף השני . נראה היה , שהנה גם בפרוסיה ובארצות אחרות מתחילים כהמתקת הדינים ובהענקת הזכויות . בביקורת שנמתחה על היהודים הסתבר , שגם האויבים וגם הידידים הסכימו , שהליכותיהם של בני ישראל אינם כדרך העולם , שפתם מבולבלת , מושגיהם צרים ומצומצמים ועסקיהם אינם לברכה לא להם ולא למדינה . מנדלסזון מסכם את כתב האישום המכוון ליהודים ; 'עכשיו מאשימים אותנו , שאנו מחזיקים באמונות תפלות ושקועים בבערות ; שאנו חסרים רגש מוסרי וטוב טעם ונימוסים נאים , שאיננו מוכשרים למלאכות מחשבת , למדעים ולאומנויות מועילות , בפרט לשירות המלחמה והמדינה ; ושנתייחדה לנו נטייה לא תנוצח לרמאות , לנשר ולהפרת חוק . ' מנדלסזון עצמו התגבר על ההלם של המשפט ואף מצא את הדרך להשיב מלחמה שערה . מפורסמים הם דבריו , ההופכים את האישום ומפנים אותו כלפי הנוצרים , אשר גרמו למצב העגום שבו שרויים היהודים . לדבריו : 'חוסמים בפנינו את ...
אל הספר