ברבע האחרון של המאה הי"ח עדיין היו היהודים בארצות גרמניה אזרחים מופלים לרעה : הם שילמו מסים מיוחדים והיו מוגבלים בתנועה ; בערים מסוימות היתד . ישיבתם אסורה ; ענפי כלכלה רבים היו סגורים בפניהם . רוב מניינו של הציבור היה שרוי במצוקה ובעוני ופרנסתו קשה בגלל ההגבלות ונטל המיסים . אך בצדו התפתחה גם שכבת יהודים אמידים , שמילאה תפקיד נכבד בענפי כלכלה שונים , כגון מסחר ובנקאות , וקנתה לה זכויות חסות והגנה שלא היו ביד כל יהודי . שכבה זו והעלית הרוחנית היהודית החילונית , שהתגבשה באותו הזמן , נשאו את עיניהם להסרת ההגבלות , אם כי לא היו השתיים שוות בנימוקיהן , אלא שבפרשת האמאנציפאציה היתד . אחדות דעות בין המשכילים ובין רבים מן העשירים . בשנות השבעים של המאה הי"ח היו מנסרות גם בציבור הנוצרי במדינת פרוסיה רוחות שהיו נוחות להסרת ההגבלות והפולמוס מסביב לשאלה זו לא היה אקדמי בלבד , אלא עניין להחלטה מדינית . היו חוגים שתבעו את הרחבת זכויות היהודים , ואחרים שהתנגדו לכל שינוי , מקצתם מפני שדבקו בעקרונות קונסרבאטיביים , ומקצתם אפשר מתוך שיקולים של טובת עצמם . על כל פנים , על אף הצורך המורגש שבהענקת זכויות ...
אל הספר