מאיה פרוכטמן המאמר עוסק בעיקרו כמדקדק משורר מימי הביניים , שהיה גם משורר מדקדק - הלוא הוא ר' אברהם אבן עזרא . מדובר בתקופה מיוחדת במינה בתולדות הלשון העברית והספרות העברית , שבה לא היה כל ספק שהשירה קשורה לדקדוק , והמשורר בקי בתורת הדקדוק וכנורמה הדקדוקית הקיימת בזמנו ומשתדל להיות נאמן להן בשירתו . השירה ועקרונותיה לא סתרו את הדקדוק . להפך , הם תמכו בו . הדקדוק לא עיין את השירה . להפך , הוא נעזר בה . וכפי שכתב פגיס ( עמ' ( 59 י בין השירה והדקדוק הייתה זיקת גומלין איתנה ; ואף שהדקדוק נתפס לעתים כיסוד לשירה , היו המדקדקים העבריים , בדומה לעמיתיהם הערביים , מסתמכים לעתים קרובות על שיר ולומדים ממנו כללי לשון ודקדוק , אך גם בודקים בשבע עיניים אם שמר המשורר את הכללים המחייבים . נמצאה לה אפוא ללשון העברית תקופה ארוכה שבה היו לה מדקדקים משוררים ומשוררים מדקדקים ( וראה גם רוזן , עמ' . ( 15 כידוע , כמעט כל הדיונים הלשוניים בימי הביניים הקשורים ללשון העברית קשורים גם לספר התנ"ך , שעיקר הדקדוק עסק בו ודיבר על צחות הלשון שלו . לכן דבקה בלשון זו גם השירה , שעל פי הצהרתה נטלה ממנו את השימוש הלשוני של...
אל הספר