מרדכי עקיבא פרידמן בבראשית רבה יח , ד ( עמ' ( 165-164 דרשה בשבח לשון הקודש , שהיא עולה על לשונותיהן של כל אומות העולם , ובה נברא העולם וניתנה התורה . גרסת כ"י וטיקן 60 ( הפיסוק כאן ולהלן שלי : ( לז יק אש כי מא לק ז = ] לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת ( בר' ב , כג . [( מיכאן את למד שניתנה תורה בלשון הקודש . ר פינחס ר חלקיה בש [ ם ] ר סימון : כשם שניתנה תורה בלשון הקודש כך נברא העו [ לם ] בלשון הקו [ דש . [ שמעת מימיך גיניי גינייה , אנתרופי אנתרופיה , גברה גברתה ? איש ואשה י למה שהלשון הזה נופל על הלשון הזה . ברשימתו על פסקה זו הקשה דניאל שפרבר שאין המילים היווניות תואמות את הצורות הנכונות בלשון ההיא ועוד קושיות הקשורות לכך , ולבסוף תהה : "האם מדובר בטקסט משובש , וצריך לתקנו ל'גיני גינוס ... אנתרופוס אנתרופיא , ' מה שאינו נראה כל כך ? האם 1 יש להניח כי ר' סימון לא הכיר יוונית קלסית ודיאלקטית ? ונשארתי בצ"ע . " כותב השורות הללו אינו בר הכי להוסיף כלום על עיונו של שפרבר ביוונית . רק אציין שכפי הנראה גם הארמית שבפסקה אינה מדויקת כל צורכה . על פי התקבולת ל"איש ואשה" היינו מצפים לתיבות בארמית ...
אל הספר