יהושע בלאו דבריו של אברהם אבן עזרא "העברים הוצרכו כאשר התחברו שני שואי"ן מתנועעים להניח השני והניעו גם הראשון ' , " [ ... ] רוצה לומר : בבוא שני שוואים נעים רצופים ייעשה השני נח והראשון יתגלגל לתנועה קצרה [ לרוב לחיריק , [ נכונים ללא ספק מבחינה 2 סינכרונית : למשל בהצטרף ב , כ , ל , ו לשם המתחיל בשווא ( נע , ( כגון כבוד , הצורות הצפויות * בכבוד , * פכבוד , * לכבוד , * וכבוד נעתקות אל בכבוד , ככבוד , לכבוד , 3 וכבוד . בדומה נגזרה לכאורה מן הציווי שמר צורת הנקבה * עזמךי , אלא שנתגלגלה ( לפי הכלל הנזכר ) לשמרי ; ולפי שומרו , אויבו , מאספו נבנו לכאורה * שומרכם , * אויבכם , * מאספכם , אלא שבסופו של דבר לבשו את צורת שומךכם , אויבכם , מאספכם . אולם לא המצב הסינכרוני מעסיק אותנו . הסוגיה שאנו רוצים לדון בה היא הניתוח ההיסטורי ( הדיאכרוני ) של התופעה : האם היה בתקופה כלשהי של העברית מצב שבאו בו ( בכוח ) שני שוואים נעים רצופים ( אשר נתגלגלו לפי הכלל האמור לתנועה קצרה + שווא נח . ( במחקר ידועות בעיקר שתי שיטות , אחת שאכן מניחה את המציאות ( בכוח ) של שני שוואים נעים ואחרת השוללת את קיומה . אין ...
אל הספר