בידודו של אהרנסון מאנשי תנועת הפועלים וידידיהם הרבים היה מצד דרכו של האיש חלק מן החומה' שהלכה וקמה בינו ובין סביבתו . ודאי , אהרנסון לא רצה בה , אך היתה תוצאה הכרחית משורת התנהגותו , ואפילו צדק ברוב הסכסוכים . אהרנסון לא סבל אנשים , שנראו לו שוטים , חנפנים , צבועים , מרושלים , מתחפשים , חלושי אופי תכםיסנים ואפילו פשרנים , ולא ניסה להסתיר את נטיית ' לבו . הואיל ורוב בני האדם אין אופיים נקי מן התכונות הללו , ממקצתן או מכולן , הייפלא שאהרנסון הירבה שונאים לעצמו וגם הפך ידידים לאויבים ? אף נחפז להכניס בסוגים האמורים אנשים שלא היו בגדר זה . לקח ניל"י ופעילותו המדינית אחריה לימדוהו להבדיל בין תכסיסנות ונובלות אישית לתכסיסים פוליטיים וציבוריים , שאין להימנע מהם . אך לאחר שרכש לקח זה , לא נשאר לו זמן ליהנות הימנו : נקצר בדמי ימיו . במעגלי המתחים , שהקיפו את אהרנםון בשנים שקדמו למלחמת העולם הראשונה , ראוי לעמוד על שניים , שהיו להם תוצאות מרחיקות . היחסים בין אהרנםון לד"ר רופין לא היו לבביים מתחילתם . אופיו הפשרני של רופין לא היה לרוחו של אהרנסון . ויתורו של רופין לדרישת הפועלים בחוות כינרת להרח...
אל הספר