עד להירצחו של יצחק רבץ היה הדימוי הציבורי הנפוץ שלו , בשמאל ובימין גם יחד , סטראוטיפי להחריד . הכול הסכימו שרבין הוא מתכנן צבאי מזהיר ומדינאי בעל כישורים אנליטיים , ועם זה פרגמטיסט חסר ראייה כוללת . הדעה הרווחת היתה שהוא מסור בעיקר לצורכי הביטחון המעיקים והשוטפים של ישראל ומכיר בעיקר את שפת הכוחנות הצבאית . אוסלו נראתה כסטייה מדרכו , וההבדל היחיד בין השקפת השמאל לימין היה שמה שאנשי הימין ראו כאבדן עצבים - משבר אישיות שהוא תוצאת ההשפעות המזיקות של שמעון פרס ואנשי מרצ - ראו אנשי השמאל כמעין מהפכה נפשית , המרת דת שבאה בשל הארת מוסרית פתאומית שנחתה בלא כל הכנה מוקדמת על המנהיג , והפכה אותו מאיש צבא קשוח ללוחם שלום מסור . אחד היתרונות של הביוגרפיה החדשה של רבץ , בעריכת דיוויד הורוביץ , שכתב צוות הדו שבועון האנגלי היוצא לאור בישראל "ג'רוזלם רפורט , " שהיא מספקת לקוראיה חומר שיש בו כדי לערער את הסטריאוטיפ . הערעור מתחיל כבר ברמה של מיתוסים נפוצים נקודתיים . כך , למשל , מן המפורסמות הוא שבשבועות הראשונים של האינתיפאדה נתן רבץ , בתפקידו כשר הביטחון בממשלת שמיר , הוראה למפקדים ולחיילים "לשבור את...
אל הספר