זאב שטרנהל מודע בספרו יותר מכל קוראיו לכך שאת סיפורם של האבות המייסדים אין הוא מספר בפעם הראשונה . לפחות פעמיים סופר הסיפור הזה בעבר . פעם אחת מפי המייסדים עצמם , שהיה להם לדבריו הכישרון "לראות את עצמם ואת מעשיהם בגדול . " אין הוא חולק עליהם , שכן גם הוא רואה בהם "בוני ממלכה , " מניחי יסודות לאורחות חיים וחשיבה , שמאחיזתם , או נכון יותר מלפיתתם , אם לטוב ואם לרע , לא מצליחים תנועת העבודה ושלושה דורות של " ממשיכים" להשתחרר עם היום . בפעם השנייה סופר סיפורם בידי חוקרים חשובים ובהם ישראל קולת , יוסף גורני , אניטה שפירא , יונתן שפירא , אלקנה מרגלית ואחרים , בתערובות שונות של הערצה , של אמפתיה ושל ביקורת . שטרנהל נשען הרבה על חוקרים אלה ואינו מחדש הרבה בכל הנוגע לפרטי סיפור המעשה , אך הוא חולק עליהם קשות באשר לאריזה של פרטי הסיפור : הביאור , הפירוש וההערכה . בעיקר הוא חולק עליהם בעניין המשמעות הכוללת של הסיפור . מילות המפתח במחקרים הוותיקים היו : אלתור , פרגמטיזם , המצאה , חדשנות , חוסר דוגמטיות . שטרנהל מקבל על עצמו לצמצם , אם לא לחסל לגמרי , את חלותם של מונחים אלה על מעשי האבות המייסדים ב...
אל הספר