על חלקה של הגותו של ניטשה בעלייתם של הנאצים לשלטון נכתב מאז שנות החמישים לא מעט . היסטוריונים אנגלים ואמריקנים אחדים של הרייך השלישי הציגוה כאחד המקורות של הנאציזם . כנגדם נכתבו חיבורי הגנה אחדים ( הבולט והמקיף שבהם הוא ספרו של וולטר קאופמן , ( המציגים את ניטשה באור חיובי ביותר . הראשונים לא התקשו לעשות את מלאכתם בהישענם על הפגנות ההערצה של הפיהרר עצמו . אך גם לאחרונים לא היתה עבודה קשה . מכתבי ניטשה ניתן לדלות כמות מספקת של אמירות בוטות כלפי הגזענות , כלפי האנטישמיות , וכלפי הפוליטיקה הלאומנית הגרמנית , כדי להצביע על זרותו וריחוקו מכל דבר הדומה , אפילו במקצת , לנאציזם . לכל המחברים האלה היתה מעורבות רגשית חזקה בנושא . המתקיפים לא גילו הבנה פילוסופית מעמיקה בכתבי ניטשה . הם ביססו את עמדתם על מובאות יחידות , על כותרות וססמאות כמו " הרצון לעצמה , " "מעבר לטוב ולרוע" וכיוצא באלה , ועל תהילתו של ההוגה בחוגים מסוימים של גרמניה הנאצית . הם התעלמו לחלוטין מהתקפותיו החוזרות ונשנות של ניטשה על הלאומנות והאנטישמיות . אולם גם ההגנה על ניטשה היתה סלקטיבית בהדגשותיה . ההגנה האופיינית היתה שניטשה לא...
אל הספר