נושא יום העיון "הציונות כמשימה בלתי פתורה ' , " מעורר תחושה של אי נוחות . קל לחשוב על משימה שטרם התגשמה ועל בעיה שטרם נפתרה , אך קשה לחשוב על משימה לא פתורה . אני מניח שהכוונה בניסוח זה של הנושא היתה לאמירה כי הבעיה שהציונות היתה אמורה לפתור אותה טרם נפתרה , ושמשום כך המשימה שקיבלה על עצמה הציונות טרם מומשה . עם תזה זו , המובלעת בניסוח הכותרת של יום העיון , יש לי ויכוח . הבעיה שהציונות היתה אמורה לפתור אותה הולכת ונפתרת , והמשימה שהציונות קיבלה על עצמה - הולכת ומסתיימת . לדעתי , ברור כי השיא של התנועה הציונית הוא כבר מזמן מאחוריה , וקרוב היום שבו נחיה כולנו בתקופה בתר ציונית ושבו לא יהיה עוד תחום פעולה המצדיק את קיומה של תנועה ציונית לצד מדינת ישראל . לדעתי , פרספקטיבה זו אינה צריכה לדכא ישראלים שפרנסתם החומרית או הנפשית אינה קשורה בקיום התנועה הציונית . הציונות אינה "פיסת נצח שנפלה לתוך הזמן , " אלא תנועה שקמה בנסיבות היסטוריות מוגדרות ביותר , למימוש מטרה היסטורית מוגדרת . לאחר המימוש הזה אין עוד כל טעם בקיומה , ולניסיון ל ^ זמרה או להחיותה באמצעים מלאכותיים ( דבר הנעשה , לדעתי , במיד...
אל הספר