פרק שלושה־עשר הרבנית מסטרופקוב באושוויץ על הבטחת הרבי מבלז תגובתו הקונוורסיאלית של ר' ישכר טייכטל דרשתו האפולוגטית של ר' מרדכי רוקח

בפרק הקודם ראינו כי עיני הרבי מפיאסצ'נה הביטו הישר לנוכח נחשולי הקושיות והתמיהות ששטפו ועברו את הווייתם הרוחנית והנפשית של מאמינים שנתקלעו לתוך הבלימה . ואף כי נפתל עמהם ולפי הנראה חי באמונתו ער לנשימתו האחרונה , הרי בשתי ההגהות שנכתבו בשעת חיסולה הגמור של ורשה היהודית הצהיר מפורשות כי הטעם שהיה בניסיונותיו לעודד את יהודי הגטו קורם ההגליות ההמוניות להשמדה פג לחלוטין בעת מימושו של "הפתרון הסופי . " מה שאין כן 1 מרדכי רוקח ואחיו הרבי מבלז , ר ' אהרן , שהוסיפו להחזיק בדפוסי המחשבה החסידיים שדגלו בהם קודם המלחמה ולא זזו מהם כמלוא נימה גם אחרי שחזו מבשרם את חורבנה של יהדות פולין ועמדו להימלט מהונגריה לארץ ישראל על חשבון הסרטיפיקטים שהיו שמורים לציונים ותיקים . עדות מובהקת לכך היא דרשתו האפולוגטית של ר ' מרדכי רוקח , שנאמרה על דעת אחיו הרבי מבלז קודם צאתם לארץ ישראל , ומתבלטת בה תגובתו של הדרשן על הטענה כי התנגדותם הנמרצת של ראשי החסידות לציונות מנעה הצלתן של נפשות רבות מישראל . ולא זו בלבד אלא שר' ישכר טייכטל , מחשובי החסידים והרבנים בסלובקיה ובהונגריה , שבעבר התנגד בחריפות לרעיון הציוני , ...  אל הספר