מן הנאמר עד כאן ברור לחלוטין , שהסיפור אף על פי שבפנימיותו הוא כוח קדוש , הרי בחיצוניותו , כפי שהוא מופיע לעינינו כסיפור , הוא מהות פחותה . משום כך דווקא הוא משמש אמצעי לקשרו של הצדיק עם המוני העם' או מצע לגאולת הניצוצות הקדושים . תפקיד זה בסיפור נועד אך ורק לצדיק , מה שאין כן הוראתם של מורי החסידות לספר בשבחי הצדיקים' מידותיהם הנעלות ומעשיהם המופלאים , שדוגמתם הקלאסית היא הספר 'שבחי הבעש"ט . ' צמיחתם של השבחים על הבעש"ט ותלמידיו ראשיתה כראשית החסידות' והיא גם נעוצה בדמותו ההיסטורית של הבעש"ט' באומנותו , בהליכותיו ובפרםומו . " השפעתם של השבחים על המוני העם ותפקידם התעמולתי בעשיית נפשות למען החסידות הוכרו על ידי חוקרי החסידות , אך עדיין לא זכו להערכה ראויה לשמה . אמנם הוראת מורי החסידות לספר בשבחם היתה לכאורה מכוונת לחסידים בלבד , אלא שבמציאות ההיסטורית תוקפה חל על המנהיגים והמונהגים כאחד , שכן מאז הופעתו של הבעש"ט לא פסקו בתי המדרש החסידיים , ומונהגים נעשו מנהיגים . החיוב לספר במעשי הצדיקים נסמך , כידוע , על המסורת משמו של הבעש"ט , כפי שנרשמה בספר 'שבחי הבעש"ט' כי 'כל מי שיספר בשבחי ה...
אל הספר