עניין האחריות סמוך מאוד אל ה'אני העילי' של הפסיכואנאליזה מיסודו של פרויד , המבקשת לבאר בדרך מדעית את הקרוי בפי הכל בשם מצפון . זה מקרוב חזר ונבדק מושג ה'אני העילי' מבחינת המגמות הדימוקראטיות . פרויד עשה את רוב ימיו בחברה שתררנית כבולת איסורים ומתוך פך עמד יפה יפה על הבחינות השליליות של ה'אני העילי . ' בעיניו לא היה ה'אני העילי' אלא שריד הטאבו ממורשת אבות וממורשת תרבות , הווה אומר : הבחינות הכובלות של החינוך החברתי . כנגד זה יכול ה . א . מוריי ( H . A . Murray ) להתברך שהראה , ש'האני העילי' מחזיק גם בחינה של שלילה וגם בחינה של בניין . לואיס מאמפ 1 רד ( L . Mumford ) יצא אחריו והוכיח , שה'אני העילי' לא זו בלבד שאינו כוח מעכב בלבד , הבולם ודוחק נטיות אסוציאליות , אלא שהוא גם כוח קונסטרוקטיבי , המציב אידיאלים חיוביים . יכול ה'אני העילי , ' למשל , להקים בניין גדול של ערכים אגב שכלולו של אידיאל ה'אני . ' מפעלי אמנות , דת מוסר ומדע אינם ' אלא התלבשויות אובייקטיביות של מערכי ה ' אני העילי . ' נכון הדבר , שתלמידי פרויד הניחו מקום לדבר זה כשהכירו תופעה זו וטבעו את המונח 'סובלימאציה' — זיכוך / אב...
אל הספר