בעולם שאין בו מקום פנוי מ'כללים ותקנות' נוטים הבריות לראות כל ממשל כדבר שכולו רע . ירם , אין להתעלם מתפקידיו בשמירת החירות . תקנות תנועה אינן מעכבות את מהלכם של כלי רכב , אלא מקילות אותו . פיקוח ציבורי מונע התערבות שאיךלה םוף מכל המינים , שלמעשה חלוקים הם בתכלית . ועניין זה מביא אותנו לידי הרהור בזה , כיצד נבלמים מרכזי שליטה חברתית עצמם . ויותר משאנו באים כאן ללמד זכות על התערבות המדינה כשלעצמה , כוונתנו לשמירתה ולקיומה של החירות הדימוקראטית . במקום שיש תכנוךלשם חירות אל לה למסגרת הארגונית לפטור את האזרח מלמצוא את דרכו שלו בחיים בידיו , ואל לה ליטול ממנו את בטחונו בעצמו על ידי סיפוק צרכיו מלמעלה . מסגרת הארגון אין לה אלא למנוע שיבושים גדולים , שבאין עוצר נוטים הם להתגבב . צורת התערבות זו חדשה היא , כיוון שלשעבר היתה מניעת האנדרלמוסיה והעריצות נעשית בעיקר על ידי חלוקה מתוכננת של השררה בתוך הממשלה בלבד בזמן שהניחו לה לשררה שבחברה , זה מבנה המעמדות , שיהא עומד ' בעינו . ה status quo של החברה נחשב כמעשה שאין עוררים עליו , בדומה לחלוקת האדמה לאחוזות . בשני הדברים הללו הניחו מקום לתיקונים ...
אל הספר