הבצורות היו תמיד חלק הנוף של האיזור הצחיח למחצה של דרום אפריקה . לפי הנתונים מאז 1960 ועד היום אין הן שכיחות היום יותר מאשר לפני מאה שנה , אך קיימת סכנת התקדמות המדבר לתוך האיזור , כלומר הנוף הצמחי הוא מדברי יותר £ אשר בעבר . הסיבות לכך הן תרבותיות ולא אקלימיות ; החלפת הפאו , נה המקורית בפאתה מיושבת יותר וחדגוונית יותר—הבקר והצאן—שינו לגמרי את המצב האקולוגי . מימצאי 'הוועדה לבדיקת התקדמות המדבר' משבת 1952 קבעו , שהשימוש לרעה בצמחייה הטבעית ב'ואלד' הדרום אפריקאי הגיע לממדים כאלה , שהצמחייה נסוגה בכל מקום , ובמקומה פולשת צמחייה קסאר 1 פיטית וזנים פהות מזינים מבחינת שי מושיותם לצורכי המרעה ( ציור . ( 15 אחד ההסברים מבקש את הסיבה ברקע הפסיכולוגי של המתיישבים . הבורים , המתיישבים האירופאיים של דרום אפריקה , היו למעשה , בעלי מנטאליות נוודית למחצה ; הפיכתם לחקלאים לא תאמה את המנטאליות שלהם . בשנת 1908 הוגדרה עדייו שיטת המרעה הבורית כבלתי סיסטמאטית , פרימיטיבית ובזבזבנית , Agnew ) . ( 1919 שטחי המרעה נוצלו מעל למידת הנשיאה שלהם , קודם כול ליד המכלאות , וכן על יד נקודות השתייה ; בעת השטפונו...
אל הספר