מלאכת החרישה ( בתכנית ( 1954—56 נעשתה בהתאם לתכנית , ואף עברה את השטח המתוכנן . למימוש התכנית נבנתה תשתית חדשה של יישובים חדשים . קצב הפליחה הואט אחרי , 1956 ובין השנים 1960—1957 פולחו רק 40 מיליון דונאם . בשנים 1954—1956 תפסו שטחי הפליחה החדשים בקאזאכסטאן יותר מ 55 % מכלל האדמות הבתולות , שפולחו בברית המועצות באותן השנים 200 ) מיליון דונאם לעומת 150 מיליון דונאם ברפובליקה הרוסית . ( מזה עובדו כמחצית השטחים בכפרים שיתופיים וכמחצית בחוות ממשלתיות . שטח המזרע גדל אפוא בצפון קאזאכסטאן מ 96 מיליון דונאם בשנת 1953 כדי 280 מיליון דונאם בשנת . 1959 האטת הקצב נראית מובנת , כיוון שאין עתודות בלתי נדלות של אדמות מרעה הראויות ליהפך למזרע . מתוך שטחי מזרע אלה הרוב הגדול הוקדש לחיטה . ( 64 % ) סכנת הבצורת לא נעלמה מעיני המתכננים ; ההנחה היתה , שאם בתוך חמש שנים יהיו שני יבולים טובים , שני יבולים נמוכים ואחד בינוני , אפשר לשאת בהוצאות הגידול ואף להגיע לייצור חיטה בהוצאות קטנות . ההנחה היתה , שהיבול הממוצע לדונאם יהיה כמאה ק"ג לדונאם . יבולי הגרעינים גדלו בצפון קאזאכסטאן מ 5 . 4 מיליון טון ב 1953...
אל הספר