מילוי מלאכותי של מאגרי מי התהום הולך ונעשה חשוב למדינות רבות באיזור הצחיח , בהן יש מקורות זמינים בעונה מסוימת , כאשר הצריכה במים פחותה , ולעומת זאת יש בהן חוסר מים בעונה אחרת . על ידי מילוי מלאכותי זה יש אפשרות של שימוש בכמויות מים גדולות , שבלא מאמץ השימור היו אובדות לאדם . הכוונה כאן בעיקר למי השטפונות , בהם זורמים מיליוני מ"ק ללא אפשרות מיידית בשימושם ; אך גם לשימוש במי נגר וזרימה נהרית רגילים בעונה מסוימת . ברור שפעילות זו תלויה בידע מפורט של מצב התת קרקע , אחרת עלול לקרות שבהוצאות גדולות מגיעים לתוצאות זעומות . האופייני לאזורים צחיחים , ובמיוחד לצחיחים למחצה , הן עונות גשמים ( או אף משכי גשמים ) קצרות , לעומת עונות יבשות ממושכות , כאשר בעונת הגשם יש עוצמות גשמים גדולות יחסית ( ליממה , לשעה . ( הבעיה היא שימור המים בצורה יעילה . השיטה הפשוטה ביותר , שאינה יעילה בכל מקרה , היא שיטת מאגרי המים הפתוחים , על ידי סיכור , כשהמטרה אינה שימוש במים עיליים , אלא החדרתם , על ידי חילחול , לתוך התת קרקע . הדבר נוח יחסית בגבול האיזור הלח , בו טע 1 נת המים , ובמיוחד הרח 1 פת , הן קטנות ; במקרה ...
אל הספר