בין המהפכות הטכנולוגיות של המאה התשע עשרה , ובעיקר של המאה העשרים , השפיעו על האיזור הצחיח האפשרויות של קידוח לעומק של מאות מטרים ושל העלאת המים מעומק זה ; שתיהן כאחת פותחות בפני האדם אוצרות מי תהום , שהיו חתומים בפניו כל דורות קיומו . על ידי הקידוח העמוק הפכו מישורים צחיחים , אגנים בינהרריים נידחים לבעלי מקורות מים בטוחים ומבוקרים ביותר . הקידוח שואב לפי הצרכים שנקבעו , ואין קיימת זרימה בלתי מבוקרת , כדוגמת המים העיליים . אד השימוש הטכנולוגי הגבוה במקורות מי התהום מותנה בידע גיאולוגי , ביכולת טכ נולוגית , במקורות אנרגיה , וכמובן בהון יסוד רב . אפשר להסכים עם קרמון , ( 1959 ) שהמשאבה הביאה למהפכה בשימוש הקרקעות הקלות באגן הים התיכון , ועל ידי כך למהפכה בכלכלתו ואוכלוסייתו . הדוגמה של קרמון היא השרון , במישור החוף החולי , שהיה מוזנח וללא חשיבות כלכלית עד סוף המאה התשע עשרה , כי הקרקעות הקלות , החוליות , לא היו יפות לגידולי תבואת החורף , הזקוקה לאדמות כבדות ושומרות מים יותר . מצד אחר , התבליט הגבעי לא איפשר השקיה בגראביטאציה מתוך המעיינות ונהר הירקון . עם הכנסת המנוע המאייד לשימוש ( בטר...
אל הספר