השימוש במי־תהום

השיטה הפשוטה ביותר לתפיסת מי התהום ממפלסים רדודים היא אולי שיטת ה'טא מילה , ' כלומר חפירת בורות שטוחים בתוך האלוביונים של קרקעית נחל מדברי ,, והפקת מים הממלאים בתוך פרק זמן פחות או יותר ממושך את הבורות הללו על ידי זרימתם הגראביטאטיבית . כך , למשל , בוואדי רוחה שבמרכז סיני קיימים בוסתנים המבוססים על טאמילות ; מימי עין פורטאגה , מעיין במזרח סיני , מחלחלים לתוך הקרקע כבר ליד המעיין , אך הם מתגלים לאורך קילומטרים על ידי חפירת הטאמילות . למעשה , אף 'בארות השאיבה' ( sipping holes ) של הבושמנים קיימים , בתוך אלוביוני הנחלים ואפשר לראות בהן כעין טאמילות . העלאת מים מבורות ובארות היתה והיא גם היום השיטה הבטוחה והנפוצה ביותר לאספקת המים—כי המקור הזה הוא בדרך כלל קבוע ויציב ; השינוי שחל במשך דורותיים האחרונים הוא בעומק הבורות—ומשום כך הגיעה למפלסי מים עמוקים , היינו בטוחים , קבועים ואף עשירים יותר—והשימוש במנוע , שבא במקום האדם והבהמה כמקור כוח להעלאת המים . בין הכלים העתיקים ביותר , אך נמצאים עדיין בשימוש נרחב , הוא השדוף—שיש בו כבר שכלול לעומת השיטה הפשוטה ביותר—חבל ודלי . בשדוף קיים על פי ...  אל הספר