מי התהום נאגרים בתוך הסלעים הבונים את קרום כדור הארץ ; טיבם של סלעים אלה ותפוצתם קובעים את התנאי הראשון של עצם האפשרות של אגירת המים . ( 1952 , Heard ) מן הסלעים המסוגלים להכיל מים—החשובים ביותר הם אבני גיר ( בעלות נפח חללים כדי 2 ° / 0—4 ° / 0 מכלל נפח הסלע ) ואבני חול ( בעלות נפח חללים כדי . ( 20 % 40 ° / 0 מרבית המעיינות הגדולים ביותר בעולם—בצפון אפריקה , בדרום אפריקה ובארצות הברית— נובעים מתוך סלעי הגיר ; וזאת בגלל קיומם של סדקים , חללים ומערות קארסטים בתוך הגיר , בעוד תופעה זו נעדרת באבני החול . לכן , מב חינה מעשית , הגיר תופס את המקום הראשון כמאגר מים תת קרקעיים . גיר ודוילוימיט מצויים במצבי דחיסות שונה : ככל שצפיפותם קטנה , הם תואמים יותר את תפקידם כמאגרי מים . מבחינה זו , ריפים קודאליים מאובנים הם מאגרים טובים יותר מאבן ליתוגראפית צפופה . התנאים הלחים של הפלייסטוקן יצרו תצורות קארסטיות סמויות ( מערות ומובילים , ( שאם כי אין הן ברובן פעילות היום , משמשות הן גם היום את האיזור הים תיכוני הדרומי וצפון אפריקה כמובילי מים תת קרקעיים . מובילים אלה גורמים לקיומם של מים ארטסיים ברבים ...
אל הספר