הרומן הגדול של פרוסט נפתח בתמונת יסוד בעלת חשיבות מיוחדת בעיני המספר . בתמונה זו הוא הולך לישון לבדו בבית הגדול שבקומברה בלי נשיקת לילה טוב מאמו . האב , ש"היה אוסר עלי תדיר לעשות דברים שמותרים היו לי על פי חוקות נדיבות יותר שהעניקו לי אמי וסבתי " , ציווה עליו בקצרה להניח לאמו וללכת . תסכולו של הילד גדול כל כך עד שאין הוא מסוגל להירדם , ושעות לאחר מכן הוא אורב להוריו בדרכם אל חדר המיטות . שוב לפנינו תזכורת לעקדת יצחק , אלא שהפעם יש בה שוני : נשארתי במקומי ולא העזתי להניע אבר,- עדיין היה ניצב מולנו , גבר מידות בכתונת הלילה הלבנה שלו שמעליה סודר סגול ורוד של קשמיר הודי , שבו היה מלפף את ראשו מאז החל לסבול ממחלת העצבים שלו , עומד כאברהם שבתחריט על פי בונוצו גוצולי שנתן 1 לי מר סוואן , כשהוא אומר לשרה שעליה לוותר על יצחק . דמות חדשה ניצבת עתה במרכז התמונה , דמותה של שרה , שאיננה מופיעה כלל בסיפור העקדה המקראי . אצל פרוסט היא המקריבה כביכול את הקורבן , ועיקר מבחנו של יצחק הוא מבחן הפרידה מן האם . גם חז"ל ביקשו למצוא לשרה תפקיד בסיפור העקדה , וסיפרו שלאחר שנודע לה שבנה האהוב היה קרוב למות לק...
אל הספר