יומ אחד לפני משפטו של דימיטרי ק רמזוב על רצח אביו בא השטן לביקור אצל אחיו איוון . זו פגישה מחודשת בין פאוסט למפיסטו , כפי שאורחו מזכיר לו , וגם חזרה על נסיון הפיתוי של איוב , אבל בעיקרו של דבר ניכר שהאורח אינו אלא התגלמות של חלק מנפשו המופרעת של איוון עצמו . לא מקרה הוא שהסיוט פוקדו סמוך לפני שדעתו נטרפת עליו כליל , אבל גם בשעה זו הוא מבין יפה מה קורה לו , ובזה ייחודו ; בכך הריהו נציגה של התודעה העצמית הרומנטית המועצמת של המאה הי"ט . מתוך ייסוריו הוא מכיר שאורחו אינו אלא תעתוע דמיון : "אתה האלוצינאציה שלי , אתה התגלמותי אני גופא , אכן התגלמות רק של צד אחד שלי ... של מחשבותי ורגשותי , רק אלה המכוערים והגואלים ביותר " . כדברים האלה הוא חוזר ואומר גם באוזני אליושה , בשעה שהוא מספר לו על אורחו : "והוא — אני הוא , אליושה , אני בעצמי . כל השפל בי , כל הנקלה בי 2 והנבזה " ! אנו מצויים אפוא בתחום הפתולוגיה של הנפש , ודוסטויבסקי מקדים ומבשר כאן את תורת פרויד ואת פסיכולוגיית המעמקים המודרנית בכללה ; המיתוס של פאוסט מתגלה כצד של מבנה פשוט וכללי יותר , זה של ה"כפיל . " האדם הפאוסטיאני הוא אדם בעל ...
אל הספר